עצמאות שלי – סיפור לשבת וליום העצמאות

כשבת הזקונים של  יוסי והגר (שמות בדויים) שלי נולדה בה' באייר תשמ"א הם לא התלבטו לרגע לגבי שמה ופה אחד (הפה של יוסי) החליטו לקרוא לה עצמאות.

לפני שאמשיך בסיפור חייה של עצמאות שלי אני מרגיש צורך להסביר את שם המשפחה הלא מאוד נפוץ שלה – יוסי נולד למשפחת שליבוביץ' המפורסמת.

כשהוא פגש לראשונה בהגר (לבית עוז) הוא עמד נפעם מול יופיה וכשהציג את עצמו התחיל לגמגם מרוב התרגשות ואמר: "נעי.. נעים מאו... מאו... מאוד. אני יו-יוסי שלי... שלי.."
הגר עצרה אותו בנקודה זאת וגם הרגיעה אותו קלות.

אחרי כמה שנות זוגיות, כשהם התחילו לדבר על חתונה, הגר התנתה את הנישואים בעברות שם המשפחה: היא לא הייתה מוכנה להיקרא הגר שליבוביץ' – גם בזכות תמיכתה בשמות עבריים וגם בגלל התנגדותה הנמרצת למשקאות אלכוהוליים מכל סוג (והרי ידוע לכולם כי סליבוביץ' הוא משקה אלכוהולי נטול צבע המיוצר ממיץ שזיפים מזוקק ומותסס).

יוסי היה מוכן לוותר על שם המשפחה שלו בשמחה למען הגר (ולמענו). לאחר התלבטויות ופסילת אפשרויות רבות (הגר לא הייתה מוכנה לשזיפי, סלינו, בובי או בובה) הציעה הגר את השם הקצר והקליט "שלי" לזכר הגמגום הבלתי נשכח של יוסי בפגישתם הראשונה.

עצמאות שלי גדלה להיות ילדה נבונה ויפה שהייתה אהובה על הוריה, מוריה, חבריה וכמובן אוהביה. (היא הייתה קצת פחות אהובה על שונאיה, אבל אני חושב שזה די מקובל בסך הכל).

כמובן שהיא הייתה ילדה מאושרת שקמה בשמחה ובחיוך בכל יום (או בימות השנה בלבד) אבל היום המאושר ביותר בשבילה בכל שנה היה יום העצמאות: גם יום חג, גם יום חופש וגם יום הולדת! מה יכול להיות טוב מזה?

יום אחד, מיד לאחר חופשת הפסח בכיתה ג' ביקשה המורה של עצמאות מהתלמידים לכתוב חיבור בנושא "עצמאות שלי".

כל העיניים בכיתה הופנו לכיוון עצמאות שהסמיקה כולה.

המורה השתעלה ותיקנה את עצמה בבקשה לכתוב חיבור בנושא "העצמאות שלי".

עצמאות לא חשבה שההבדל גדול כל כך אבל התעלמה ממשה שוורץ (שם בדוי) הליצן של הכיתה שצעק: "אני רוצה לכתוב על המשה שוורץ!"

בכיתה ו' לאחר יום העצמאות ביקשה המורה לכתוב חיבור בנושא "יום העצמאות שלי". שוב עצמאות הסמיקה – אבל ההסמקה הזאת החווירה (!) לעומת הסומק שעלה בלחייה כשמשה שוורץ (אותו אחד) הקריא את החיבור שלו בו הוא תיאר איך בנוסף ליום המשפחה, יום הכיפורים ויום האהבה יש לחגוג בכל העולם את יום העצמאות שלי בו כולם ישלחו מתנות לעצמאות שלי ויחליפו את תמונות הפרופיל שלהם לתמונתה.

הציון של משה אמנם היה "כמעט בלתי מספיק בהחלט" אבל עצמאות הבינה לראשונה שהוא מאוהב בה ונעתרה לבקשת החברות שלו אחרי כמה ימים.

השנים הבאות עברו ללא אירועים מיוחדים (אמנם עצמאות נפרדה ממשה מהר מאוד, אבל זה לא יוצא דופן בגילאים האלה). עצמאות הפכה להיות יותר ויותר עצמאית (במיוחד לאחר שקיבלה רישיון נהיגה). לקראת גיוסה לצבא היא הביעה רצון לשרת ביחידת מחשבים מובחרת.

כאן נכונה לה האכזבה הראשונה: בריאיון הקבלה לקורס תכנות הסביר לה המראיין כי בזמן הקורס חשוב שהיא לא תגלה יותר מדי עצמאות.

לדבריו עצמאות התכניתנים היא חשובה אך בכל זאת הם נמצאים בצבא וחייבים לציית לפקודות ולא לעשות ככל העולה על רוחם.

למרות האכזבה הזאת התקבלה עצמאות לקורס התכנות ועשתה בו חיל.

בסופו של דבר דווקא המראיין – שהיה גם מפקד הקורס – גילה עצמאות רבה והתאהב בעצמאות בכל לבו.

אחרי שהשתחררו עצמאות ומפקד הקורס משירות הקבע הארוך ועברו לחיים עצמאיים הם החליטו להתחתן.

עצמאות חיה באושר ובעושר פרט לבעיה אחת קטנה: מיום הנישואים שמה כבר לא היה עצמאות שלי אלא עצמאות שלי-שלום.

(ותארו לעצמכם איך זה נשמע כשהיא ענתה לטלפון: עצמאות שלי-שלום, שלום!)

מוסר השכל: אוי עצמאות שלי, עצמאות שלי, ההיית או חלמתי חלום?

יום עצמאות שמח ושבת שלום!

והרשומה המומלצת היא – אגמון החולה - בבלוג של הילדה בחולצה הכחולה

טיול שבת על החוף – רשומה מצולמת

ביום שבת האחרון יצאנו עם המשפחה לטיול על חוף הים. למי שמכיר את אשתי ברור שמטרת הטיול העיקרית הייתה כמובן  מציאת פרחים – ואכן מצאנו אותם.

אבל גם ללא קשר לפרחים, הטיול היה מהנה מאוד – הרבה בזכות ההכנה הקפדנית לקראת הטיול.

בתור יועץ ידוע רציתי לחלוק עם קהל קוראיי המצומצם אך המובחר כמה טיפים לטיול מוצלח על החוף.

ראשית, חשוב להצטייד בנעלי הליכה נוחות. רבים טועים לחשוב שניתן ללכת יחפים על החוף, אך יש נימוקים רבים נגד כך.
שמחנו לראות שרוב עם ישראל אכן הגיע לחוף בנעליים מתאימות:

שנית, כדאי להתלבש באופן נכון. גם בנושא זה רבים טועים לחשוב שעל החוף לבוש מינימלי הוא המומלץ, אך הם אינם לוקחים בחשבון את ההשפעות המסוכנות של קרני השמש.

מומלץ ללבוש חולצה בעלת שרוולים ארוכים – ורצוי בצבע ירוק כי חשוב שנהיה ירוקים:

חשוב מאוד כמובן לקחת אתנו מי שתייה. אפשר להסתפק במים בבקבוקים,

 אבל אם יוצאים בקבוצה גדולה כדאי להיערך בהתאם ולקחת מים בג'ריקן:

כדאי גם לקחת אתנו אוכל, כדי שהרעב לא יגרום לנו לקצר את הטיול.
כדי שלא נזהם את החוף הנקי והיפה בשאריות האוכל, כדאי לקחת אתנו כלי אוכל מתאימים – למשל צלחות שמהן נוכל לאכול בלי לפזר פירורים:

בוודאי שמתם לב שמדובר בכמות ציוד לא מבוטלת. כדי לא לאבד את הציוד או חלקו בדרך – מה שיגרום גם לעגמת נפש בשל איבוד הציוד היקר וגם לזיהום הטבע – מומלץ לקשור את כל הציוד בחבל חזק:

אנחנו כאמור יצאנו לראות פרחים – ובעיקר את הדרדר הנמוך שאותו גם מצאנו:

אבל אני חייב להתוודות שלא כל המשפחה אוהבת פרחים ברמה של עננת ואמה. אם גם במשפחה שלכם לא כולם אוהבים פרחים, יש לדאוג לתעסוקה אלטרנטיבית לאלה שעלולים להשתעמם בטיול.

לדוגמא – אפשר לקחת  אתכם טלוויזיה וליהנות משלל תכניות איכותיות המשודרות בערוצים השונים:

אפשר גם לקחת אתנו את הכלב המשפחתי לטיול, אבל צריך לשים לב להביא בשבילו אוכל ומים, כדי שלא יקרו תקלות בלתי רצויות:

לסיכום, אין כמו חופי ארצנו היפים. המשיכו לשמור על ניקיונם כך שכולם יוכלו ליהנות מהם!

תודה לעננת על ארגון הטיול וכמובן על התמונות

לקריאה נוספת – זבל מי שמלכלך

והרשומה המומלצת היא – לקראת כלה – מחברת לעירית – חלק ב' - בבלוג של חתולי8 (גם חלק א'...)